משמרת- חברה לשירותי נאמנות בע"מ ואח' נ' קמור בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת מפרקיה הזמניים של קמור בע"מ (בפירוק זמני) (להלן: "קמור") למתן צו הצהרתי הקובע כי קמור לא איבדה את שליטתה בנכסיה ו/או בעסקיה עקב מינויים של המפרקים הזמניים.

קמור הינה הבעלים של 50% ממניות חברה הולנדית בשם Resak B.V (להלן: "ריסק"). יתרת המניות של ריסק מוחזקות על ידי חברת Durango Investment BV (להלן: "דורנגו").

ריסק מחזיקה ב-99% מהזכויות בקרן הבריטית QV Unit Trust, שבבעלותה 100% מהזכויות בבנין בלונדון.

לטענת המפרקים הזמניים, קיימת מחלוקת בינם ובין בעליה של דורנגו, מיכה טלמור (להלן: "טלמור") באשר לאופן ניהולה של ריסק, אשר מנוהלת כיום על ידי דירקטור יחיד, פיטר טימסן (להלן: " טימסן"). לדידם, טימסן הינו עושה דברו של טלמור ומשמש כדירקטור מנהל מטעמו של טלמור גם בחברות נוספות, עניין אשר מעמידו בניגוד עניינים.

עוד טוענים המפרקים הזמניים כי בחודש דצמבר אשתקד הם קיבלו מכתב מאת טימסן, בשמה של חברת ריסק, במסגרתו נטען כלפיהם כי לאור הליכי הפירוק של קמור בישראל , איבדה קמור את השליטה בנכסיה ולכן מתקיימת הוראת התקנון של ריסק, על פיה מחויבת קמור להציע למכירה את מניותיה בריסק לדורנגו.

לגישתם של המפרקים הזמניים, מדובר בנסיון מצידו של טלמור להשתלט על מניות קמור בריסק.

סכסוך השליטה בריסק נדון לפני מספר שבועות בבית משפט בהולנד, שלטענת המפרקים הזמניים, העדיף את עמדתם על פני זו של דורנגו וטימסן. ברם, על החלטה זו הוגש לאחרונה ערעור, ומכאן פנייתם הנוכחית של המפרקים הזמניים. לטענתם, קיים צורך בסעד ההצהרתי המבוקש על מנת למנוע מטלמור להשתלט על אחזקותיה של קמור בריסק, בהתבסס על אותה הוראת תקנון של ריסק.

במסגרת ההליך שלפניי הוגשו תגובות של הכנ"ר ושל טימסן.

לגישת הכנ"ר, מינויו של מפרק זמני (כמו גם קבוע) אינו משנה את שליטתה של החברה בנכסיה. סעיף 306 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג – 1983 (להלן: "פקודת החברות") מאפשר אמנם את הקניית נכסי החברה למפרק, אך אין הדבר מתבצע באופן אוטומטי. פרשנות אחרת תביא להפקעת נכסי חברה משליטתה כאשר היא נקלעת להליכי חדלות פירעון.

טימסן טען בתגובתו כי לפי תקנונה של ריסק, חובתו של בעל מניות להציע למכירה את מניותיו לבעל המניות האחר כאשר הוא מאבד שליטה באחזקותיו, ולא מדובר בניסיון השתלטות מצידו של מר טלמור. טימסן מוסיף וטוען כי הנכס העיקרי של ריסק הינו בניין בלונדון, המצוי עתה במהלכו של שיפוץ וחידוש ולכן נדרשת השקעה משמעותית נוספת מצידם של בעלי המניות. אי השקעת הכספים הדרושים משמעה הסבת נזקים לריסק, כמו גם לבעלי מניותיה. במצב דברים זה, הפתרון הטוב ביותר הוא להפעיל את מנגנון הרכישה על ידי בעל המניות אחד כלפי משנהו, על פי שווי הוגן שייקבע על ידי מעריך נייטרלי. באשר לסמכותו של בית המשפט בישראל, טוען טימסן כי יש לפרש את תקנונה של חברת ריסק לפי הדין ההולנדי. הוא הדין בטענותיהם של המפרקים כלפי טימסן. זאת ועוד, בית המשפט בהולנד כבר דן והכריע בעניין זה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית לכל, במסגרת ההליך הנוכחי אין צורך לדון בטענות המפרקים הזמניים נגד טימסן, כמו גם בטענותיו הנגדיות של טימסן בדבר תקנונה של ריסק ובדבר טובתה של ריסק. השאלה היחידה הטעונה כעת הכרעה היא האם על פי הדין הישראלי, קמור איבדה את שליטתה בנכסיה ו/או בעסקיה עקב מינויים של המפרקים הזמניים.

מטרתם של דיני הפירוק היא להבטיח חיסול מסודר של עסקי החברה על ידי כינוס ואיסוף יעיל של כלל נכסיה, וחלוקתם ההוגנת והשיוויונית, תחילה בין הנושים, והיתרה, אם ישנה כזו, בין בעלי המניות. השגתה של מטרה זו מחייבת את העתקת מרכז הכובד של השליטה בחברה לידי המפרק.

פועלו המרכזי של צו הפירוק בחברה הוא ביטול סמכותם של הדירקטוריון, אסיפת בעלי המניות והאורגנים האחרים בחברה והקניית סמכויותיהם למפרק (אוריאל פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל, (הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, האוניברסיטה העברית, 1989). ואולם, אין בכך משום הקניית נכסי החברה למפרק:

"כאשר אדם פיסי פושט את הרגל ומתמנה לו נאמן, מוקנים כל נכסיו – מכוח החוק לנאמנו. הנחלה אוטומטית זו ... נחשבת להכרחית בדיני פשיטת הרגל ... כאשר המדובר בפירוקה של חברה, אין כל צורך להורות על הנחלת נכסיה לנאמן. החברה, להבדיל מהאדם הפיסי, אינה יכולה לפעול בכוחות עצמה והסיכון שמא תסחור בנכסיה באופן שידללם אינו קיים. על כן, מקובל בחקיקת חברות שלא להורות על שינויי בעלות בנכסי החברה. האישיות המשפטית המואגדת היתה בעלים לנכסיה לפני פירוקה והריהי ממשיכה באותו סטטוס גם לאחריו." (ע' 608).

ראה גם צפורה כהן, פירוק חברות (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2000), ע' 361:

"המפרק אינו קונה בעלות בנכסים של החברה, כשם שנושאי המשרה בחברה המנהלים את נכסיה אינם בעלי זכות קניינית בנכסי החברה ... בכך שונה מצבו של מפרק מזה של הנאמן בפשיטת רגל, הרוכש בעלות בנכסי פושט הרגל. במקרה האחרון דרושה הקניית הבעלות, כדי למנוע מצב שפושט רגל יעשה עסקאות ברכושו ... חברה מעצם טיבה אינה יכולה לפעול אלא באמצעות אורגנים. כשם שנכסי החברה אינם מוקנים לאורגנים שלה בזמן פעילותה, אין גם מקום להקנותם למפרק בשלב פירוקה".

רעיון זה בא לידי ביטוי בסעיף 305 לפקודת החברות, על פיו נכסי החברה נמסרים אמנם לידי המפרק או לפיקוחו, אך אינם הופכים לקניינו:

"ניתן צו פירוק או נתמנה מפרק או מפרק זמני, יקבל המפרק או המפרק הזמני לידו או לפיקוחו את הנכסים שהחברה זכאית להם או שנראה שהיא זכאית להם".